כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, הָיִיתִי בָּאָה לְסַבָּא שֶׁלִּי בכָּל יוֹם שְׁלִישִׁי אַחֲרֵי בֵּית הַסֵּפֶר, וְנִשְׁאֶרֶת לִישֹׁן.
אֵיךְ שֶׁהָיִיתִי פּוֹתַחַת אֶת שַׁעַר הַבַּרְזֶל הַלָּבָן בַּכְּנִיסָה, הָיִיתִי מְזַהֶה מִיָּד מָה הַרְחָבָה שֶׁעָטְפָה אֶת הַלֵּב שֶׁל סַבָּא עַד לְאוֹתָהּ נְקֻדָּה. אֵיךְ נִרְאֶה הָעִגּוּל מִסָּבִיב לַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ.
כְּשֶׁהָיִיתִי מְזַהֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ הִקִּיף לוֹ אֶת הַלֵּב בְּאֹפֶן שֶׁהִכְבִּיד עָלָיו, הָיִיתִי לוֹקַחַת מֵהַמִּטְבָּח אֶת הַצִּיּוּר שֶׁל הָאִישׁ עַל פִּסַּת הָעֵץ וּמְשַׂחֶקֶת עִם צוּרַת הָאַף הַגְּמִישָׁה שֶׁלּוֹ מֵחֲרוּזִים.
מְצַיֶּרֶת לוֹ אַף זוֹעֵף וּמַצְחִיקָה אֶת סָבָא. הוּא יָשָׁר הָיָה מְנַעֵר מֵעָלָיו אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַיּוֹם, וְהָיִינוּ מַתְחִילִים לִרְקֹד אֶת הָרִקּוּד הַמָּסוֹרָתִי שֶׁלָּנוּ בַּסָּלוֹן.
מַשֶּׁהוּ בֵּינֵינוּ עָבַד בְּאֹפֶן טִבְעִי. מַשֶּׁהוּ בַּיַּחַד שֶׁלָּנוּ שִׁחְרֵר אֶת הַלֵּב מִטְּרָדוֹת.
אָהַבְתִּי אוֹתוֹ כָּל כָּךְ. וְהָאַהֲבָה הַזֹּאת לֹא מִשְׁתַּנֶּה עִם הַזְּמַן. הִיא רַק צוֹבֶרֶת שְׁכָבוֹת שֶׁל גַּעֲגוּעַ. גּוֹרֶמֶת לִי לַחֲשֹׁב שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁהֵם מִתְכַּסִּים, הֵם חֲשׂוּפִים כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ.
עוֹזְרִים לָנוּ לִרְאוֹת.